משימה שנייה - צילום עיתונאי

צילום עיתונאי הוא חשוב מאוד בעולם התקשורת והוא הדרך היעילה ביותר למשוך את תשומת ליבם של הקוראים. צילום עיתונאי הוא איסוף, עריכה והצגה של מידע אקטואלי לצורך פרסום באמצעי התקשורת ועל מנת להעביר את המסר שבכתבה. צילום עיתונאי בדרך כלל מייצג את עניין הכתבה ומציג את הנושא העיקרי בכתבה שאותו רוצים להראות.

צילום עיתונאי נחוץ בעיקר בשביל למשוך יותר את תשומת ליבם של הקוראים. הצילום מעלה את הסיכוי שהקוראים יתעניינו יותר בכתבה וימשיכו לקרוא אותה.

התמונה שבחרתי היא התמונה של הצנחנים בכותל.
את התמונה של הצנחנים בכותל, צילם הצלם דוד רובינגר ב-7 ביוני 1967, בזמן כיבוש ושחרור העיר העתיקה והכותל המערבי בידי צה"ל במלחמת ששת הימים. התמונה הזו היא תמונה מפורסמת מאוד והיא הפכה לתצלום אחד הידועים בתולדות מדינת ישראל ולסמל של מלחמת ששת הימים והקרב על ירושלים. בתמונה נמצאים ארבעה צנחנים: חיים אושרי (מימין), חיים כהן (מאחור), יצחק יפעת וציון קרסנטי. ארבעתם מביטים בתדהמה ובגאווה על רקע הכותל המערבי שנכבש באותו הרגע.
בעקבות התצלום של הצנחנים בכותל המערבי החליט דואר ישראל להפיק בול בכמות קטנה שלא היה מיועד למשלוח מכתבים. גיליון הבול הוענק לשלושת הצנחנים (שנמצאים בתמונה מקדימה) ולשני ילדיו של רובינגר הצלם בטקס שהתקיים בכותל המערבי ב-21 במאי 2017.
התצלום מכונה גם "הצנחנים הבוכים", למרות שרובינגר הצלם הסביר שאף אחד מהצנחנים אינו בוכה בתמונה.

הקשבתי למידע של התמונה "ילדת הנפלם" שאדר בן סימון בחרה ולמדתי מההסבר שלה שהתמונה הציגה בפני העולם זוועות הנפלם (הפצצות) ועזרה לסיום המלחמה שפילגה את האמריקנים. בנוסף, גיליתי שהצלם שצילם את הילדה הגוססת לקח אותה לבית חולים ובעצם הציל אותה. גיליתי גם שהתמונה הפכה לסמל של מלחמת וייטנאם.

משימה ראשונה - 2 חלקים - הכתבה על גלעד ז"ל ומבוא לצילום עיתונאי

משימה ראשונה: חלק 1 - הכתבה על גלעד ז"ל: 1. לפי דעתי הציטוט שבכותרת של הכתבה שהתפרסמה ביום ראשון על מחדל התרופות ברמב״ם נלקח מאותה הכתבה. 2. הציטוט נלקח מהסרט על גלעד ז״ל שראינו ביום מגמות. 3. עפ"י הפוסט, הכתבות שרית רוזנבלום וגילית קוזבה עברו על כללי האתיקה: נאמנות לאמת, ופרטיות ושם טוב. נאמנות לאמת - בפוסט, אביו של אלעד ז"ל מסביר שתוכן הכתבה בגדול נכון, אך הכותרות בעייתיות ומסלפות דברים שאמר. הכתבות שרית וגילית עברו על כלל האתיקה - נאמנות לאמת, בכך שהן סילפו את הדברים שהאב אמר ופרסמו דברים לא מדוייקים בכלל בעיתון. הכלל נאמנות לאמת בעצם אומר שעיתונאי/ת או עיתונים מחוייבים לא לפרסם דברים שאינם נכונים, לא מדוייקים, מטעים, מסולפים ושקריים, בין אם הם יודעים זאת ובין אם לא. פרטיות ושם טוב -  כלל אתיקה זה מחייב כל עיתונאי/ת או עיתון לא לפרסם דברים הנוגעים לפרטיות ולשמו הטוב של האדם או המקום ללא הסכמתו ושעלולים לפגוע בו. בכתבה בידיעות אחרונות, הכתבות שרית וגילית פרסמו דברים רבים על בית החולים רמב״ם וגם על הרופאים ללא הסכמתם והדברים שהן פרסמו פגעו בפרטיות ובשמו הטוב של בית החולים רמב״ם ובשמם הטוב של הרופאים. ולכן הן עברו על כלל אתיקה זה. נוסף על כך, פרסום ידיעה מצריך בירור מקדים ומעמיק באותו נושא עם האנשים שקשורים לנושא ופרסום הוגן של התגובה. אביו של גלעד ז"ל ביקש מאחת הכתבות לבדוק את עניין התרופות יותר לעומק ואמר שדבר זה לא נעשה, מה שאומר שהכתבות שרית וגילית לא ביררו ובדקו יותר לעומק את נושא התרופות שפג תוקפן עם הרופאים ופירסמו ההיפך מתגובתם של הרופאים ללא הסכמתם ולפני שהן ידעו אם מה שהרופאים אמרו נכון או לא נכון.

חלק 2 - מבוא לצילום עיתונאי:

1. דנוטציה לתמונה - תיאור התמונה, מה שאני רואה - אישה צעירה יחסית עם גופיה לבנה צמודה שנמצאת בחדר חשוך וריק והיא נשענת על מיטה עם מצעים כחולים ומסתכלת על החלון. מבין התריסים של החלון נכנס אור שמאיר על האישה. בצד ימין יש שידה ועליה מאוורר וגם ספר. החדר כולו חשוך, בניגוד לאישה שהיא מוארת בתמונה. האישה המצאת באמצע התמונה יחסית ומאחוריה רואים את ההשתקפות שלה.

2. קונוטציה לתמונה - משמעות שהסקתי כשראיתי את התמונה - האישה עברה אונס, ולפי התמונה אפשר להסיק שהיא בודדה, כלואה, עצובה ופגועה. אפשר להבין שהיא מרגישה מתוסכלת ועצובה בגלל מה שהיא עברה. אפשר לראות שהאישה נשענת בצורה מינית וחושנית וזאת יכול להיות בגלל האונס שעברה. נראה שהאישה מדמיינת את מה שעברה וחושבת על זה, וזה גורם לה לכאב, לעצבות, לבדידות ולתחושה קשה שפגעו בה. נוסף על כך, היא נראת מודאגת מהעתיד שלה אחרי מה שעברה, ונראה שהיא מרגישה שאין לה יותר על מי לסמוך ולמי להאמין, אך למרות זאת אפשר להסיק מהאור שמאיר עליה, שהיא רואה את "האור בקצה המנהרה", ואת הטוב שיגיע אליה. למרות האונס שהאישה עברה, היא נראת רגועה, מופנמת, שלווה ושקטה.

3.כשאני מתבוננת בתמונה, עולות בי בעיקר תחושות של עצב על כך שהיא מרגישה כלואה ובודדת, וגם חושניות ומיניות, ורוגע ושלווה.